הערות
אפיקי זמר

במפגשי הזמר אני משתמש בתכנה
אפיקי זמר,
תוכנה לשירה בציבור ולארגון ערבי שירה המתקדמת ביותר בסוגה. אפיקי זמר פותחה על ידי אריאל שגיא בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע, על מנת לתת מענה יעיל ואיכותי לדרישות הגבוהות ולצרכים של מנחי שירה בציבור וגם למפעילי קריוקי וזמרים שרוצים לראות את מילות השיר ולהשתמש בפלייבקים.

התוכנה מאפשרת להציג שקופיות לפי רשימה מוכנה מראש, במקביל להוספת שירים חדשים בזמן אמת במהלך האירוע עצמו. התוכנה בנויה בצורה כזו שמארגן האירוע רואה מולו על המסך, את כל הפרמטרים הדרושים למעקב אחרי התקדמות האירוע, כאשר הקהל רואה על המסך את המצגת בלבד. השימוש בתוכנה, מבטיח למנחה ערב נטול תקלות, כאשר הקהל נהנה מהקרנה של מצגת איכותית. גם במקרה של שירים ספונטניים, הקהל מקבל מיד על המסך את השיר המבוקש.
אני שמח להמליץ על תוכנה זו למנחי שירה אחרים ברחבי הארץ, ואני כנראה בחברה טובה.
הקלק כאן להמלצות ממנחי שירה אחרים
הקלק כאן לפרטים נוספים
שירת רבים
להבדיל משירת יחיד, שירת רבים היא כמו תפילה. תלמה אליגון מסבירה זאת בספרה "עכשיו שרים" בצורה הבאה: כשמדברים על תפילה, מדברים על מעמד רוחני... ומדברים גם על יחד. ביהדות, תפילה מצריכה התארגנות של קבוצה. היהדות דורשת מניין לתפילה, דורשת חברותא, דורשת אחווה. וכך גם שירת רבים. תלמה מספרת על כך שתוך כדי שירה נוצרת אנרגיה חדשה, ייחודית וקסומה. סוג של התעלות הנפש כשהשרים יחד נוכחים שהם חולקים את אותם זכרונות, אותה שפה, אותה תרבות. כולנו זוכרים את מידותיה של "דינה ברזילי" ואת מספרו של הקטר בתחנה בבאר שבע, ואוהבים להיזכר בבחורות עם הקוקו והסרפאן.
אנשים טובים
אחד מספרי השירים המצויינים שפורסם לאחרונה הוא "שיעור מולדת – שירים על הארץ ודברים על הבית" כתב, ארגן וערך יואב קוטנר. היה לי הכבוד לשרת איתו כשנתיים בתחילת דרכו בגלי צה"ל. רוב הסיפורים שאספר לכם על השירים מסופרים בספר זה. הוא כתב עוד אוספים של שירי אהבה ובין היתר עבד על האוסף הגדול – גדלנו יחד – שיצא בחגיגות ה-50 למדינה. הוא בהחלט אחד מהאנשים הטובים.
אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בלילות - רביעיית מועדון התאטרון הוקמה ב-1957 ביוזמת הבמאי יוסף מילוא וב-1958 חיים חפר ודן בן אמוץ לקחו אותם לעבוד במועדון החמאם ביפו. ברביעייה היו שמעון בר, גדעון זינגר, יענקלה בן סירא וראובן שפר – הם היו בשיא הפופולאריות בתור להקת בידור זמר וסטירה עד סוף שנות השישים אך המשיכו להופיע עוד שנים רבות אח"כ. לי יש זכרון אישי מהם אחרי שהשתחררתי מהלהקה והצבא ב אמצע 1974 הופעתי איתם מספר חודשים בתור אמן חימום לפני מופע הרביעייה במועדון התאטרון – עם רפי קדישזון על הפסנתר. ראיתי את יענקלה בן סירא לפני מספר חודשים והוא עדיין מקפץ ומפזז את ה חבצ'ה מנמצ'ם שלו – ממש איש בלי גיל